לפני שנה כשהפכתי לאבא, נזכרתי בתמימות ובאופטימיות שכל כך מאפיינת את הגיל הצעיר הזה וזה שלח אותי ישר למקום שבו אני הייתי ילד. בילדותי כשדיברנו על בית, בדימיון היה אחד בלבד- הבית של הקוטג׳, בית קטן בערבה כמו שילדים מציירים, ארבע קירות וגג מחודד. 

האור הבוהק הוא פרשנות לתום ואופטימיות, הכבשים מתארות את חיזוק הקשר שלי למסורת כחלק מרצון לאפיין את דמותי כאב.